רווח נ' אודיולוגים בע"מ (מכון שמיעה)

החלטה

רקע וטענות הצדדים:

1.המבקש רכש אצל המשיבה מכשיר שמיעה. לטענתו, המכשיר שנמכר לו לא היה מתאים לצרכיו ועקב השימוש בו אף נגרמה לו ירידה משמעותית בשמיעה. המשיבה טענה מנגד, כי מכרה למבקש מכשיר תקין, בהתאם ליכולתו הכלכלית, וכי תחזוקה לקויה מצידו של המבקש היא שגרמה לתקלות חוזרות ונשנות במכשיר. המבקש מסר את המכשיר לתיקון בטענה כי הוא מתנתק, אך מאז לא הגיע אל המשיבה לאסוף את המכשיר המתוקן. הוא פנה לבית המשפט לתביעות קטנות בדרישה להחזר עלות המכשיר ופיצוי בגין הכאבים ועגמת הנפש שלטענתו נגרמו לו.

2.בכתב התביעה טען המבקש, כי רכש מכשיר שמיעה מהמשיבה, אך אינו מרוצה מהמכשיר. לטענתו, נאלץ לשוב לתקנו ולכוונו פעמים רבות, דבר שהיה כרוך בנסיעות רבות מערד לבאר-שבע. המבקש טען, כי בבדיקות שנעשו לו הסתבר שמכשיר השמיעה שרכש לא מתאים לו, וכי נגרמה לו ירידה משמעותית בשמיעה עקב כך שלא יכל להשתמש במכשיר. הוא העמיד את סכום התביעה על 17,775 ₪, בגין עלות המכשיר (כולל השתתפות קופת החולים ועיריית ערד אשר היוו את מרבית העלות), ירידה בשמיעה, כאבים, וכן עגמת נפש, סבל והוצאות נוספות.

3.בכתב ההגנה טענה המשיבה, כי מכשיר השמיעה של המבקש נרכש בחודש אוגוסט 2011, כאשר בשלושת החודשים הבאים זומן שלוש פעמים לצורך כיוון המכשיר, וכי מדובר בהליך שגרתי ומקובל הנדרש במכשירי שמיעה דיגיטליים. המשיבה טענה עוד, כי המכשיר שרכש הלקוח לא טופל על ידו כיאות, ולכן כאשר היה מלוכלך או ספג לחות לא עבד כראוי. לאחר שהמכשיר נמסר על ידי המבקש בפעם האחרונה, בחודש מאי 2012, בוצע לו ניקוי מקיף והוא הוחזר אל סניף המשיבה בבאר שבע ומאז ממתין לאיסוף על ידי המבקש.

4.בתאריך 14.03.13 התקיים דיון בבית המשפט קמא, בנוכחות המבקש ונציג המשיבה. נציג המשיבה טען כי ככל הנראה המכשיר היה בסביבה לחה, אך כעת הוא תקין וממתין לאיסוף על ידי המבקש. המבקש טען מנגד, כי נאמר לו מבית החולים סורוקה שהמכשיר אינו מתאים לו. בדיון הסכימו הצדדים ללכת אל מעבדת המשיבה על מנת לבדוק את המכשיר, אך הדבר לא התאפשר שכן לא היייתה אוזנייה ומכאן לא ניתן היה לבדוק המכשיר, משזו לא הושארה בסניף על ידי המבקש.

5.בתאריכים 17.3.13 פנה המבקש לבית המשפט קמא וביקש לעכב את מתן פסק הדין עד שיקבל תור לבדיקת שמיעה חוזרת בבית החולים סורוקה. בתאריך 7.5.13 פנה שוב לבית המשפט קמא, וציין כי ביום 8.4.13 נערכה לו בדיקת שמיעה בבית החולים סורוקה, בה לדבריו נמצא שהמכשיר אינו מתאים לו וכי חלה ירידה בשמיעה שלו, והוסיף כי מסר את מכתב סיכום הבדיקה למשיבה ללא שנותר בידו עותק ממנו. לפיכך, כתב כי הוא עומד על תביעתו.

6.בתאריך 12.05.13 ניתן פסק הדין בתובענה. בית המשפט קמא קבע, כי המשיבה תספק למבקש אזנייה חדשה, דבר לו הסכים נציג המשיבה עוד בדיון שהתקיים. בית המשפט קמא ציין עוד כי יש להניח כי מאז הדיון סופקה אוזנייה חדשה וכי יש להניח , אם התובע לא התלונן, כי המכשיר אכן תקין. בית המשפט קמא חייב את המשיבה בהוצאות המבקש בסך 600 ₪.

על פסק דין זה מוגשת בקשת רשות הערעור שבפני.

7.בבקשת רשות הערעור שב וטען המבקש, כי בבית החולים סורוקה נקבע שהמכשיר שרכש אצל המשיבה אינו מתאים לו. אין ביכולתו לרכוש מכשיר חדש, מאחר שהזכאות להשתתפות מקופת החולים ניתנת רק בכל חמש שנים, כמו גם השתתפות עיריית ערד שהייתה חד פעמית. לפיכך טען כי יש להשיב לו את הסכום (ששולם ברובו למשיבה על ידי קופת חולים ועירית ערד) בגין עלות המכשיר, על מנת שירכוש מכשיר חדש, ולפצותו על הסבל שנגרם לו בכל התקופה שבה לא השתמש במכשיר.

המבקש הגיש גם בקשה לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון, אליה צירף גם מסמך של בדיקת שמיעה שהתקיימה בבית החולים סורוקה מיום 8.4.13 (בדיקה שנערכה לאחר הדיון בבית המשפט וטרם מתן פסק הדין), כאשר מסמך זה לא הוגש לבית המשפט קמא.

8.בתשובת המשיבה לבקשה, סקרה המשיבה את השתלשלות האירועים בכל הקשור למכשיר השמיעה ולשירות אשר ניתן למבקש בסניף המשיבה בבאר שבע, החל מבדיקת השמיעה שנערכה לו לצורך רכישת המכשיר ועד להתאמת האזנייה החדשה כפי שנקבע בהחלטת בית המשפט ובהמשך בפסק דינו. המשיבה התייחסה בפירוט לטענות המבקש וטענה כי: זכאותו להשתתפות מקופת החולים היא בכל שלוש שנים ולא בכל חמש שנים כפי שטען; סוג האזנייה אשר הותאם למבקש תואם את מבנה תעלת האוזן שלו; הבדיקה שעשה המבקש בבית החולים סורוקה נערכה בסמוך לאחר שהשאיר את מכשיר השמיעה בסניף המשיבה, וממצאי הבדיקה תואמים את מצבו של המבקש בעבר; המלצת קלינאית התקשורת מבית החולים סורוקה, שעליה סומך המבקש את טענותיו, הינה שגויה, מאחר שאין טעם במכשיר שמיעה לאוזן שאינה תפקודית; תהליך כיוון מכשיר שמיעה אורך זמן והמבקש ביקר בסניף המשיבה לצורך ביצוע הכיוון מספר מועט של פעמים; המכשיר שרכש המבקש היה תקין לאורך כל התקופה ותפקד בהתאם לרמתו הטכנית; המבקש יכול היה להחזיר את המכשיר בתום תקופת הניסיון אך לא בחר לעשות כן ומכאן יש לדחות הבקשה. עוד צוין כי המשיבה קיימה את פסק הדין, בנתה אוזנייה למבקש, אך הוא לא הגיע מאז על מנת לקבלה ועל מנת לאסוף את המכשיר שממתין לו בסניף.

דיון והכרעה:

9.לאחר שעיינתי בתיק בית המשפט קמא, בכתבי הטענות, בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה, מצאתי כי יש לדחות את הבקשה.

10.תכליתו של בית המשפט לתביעות קטנות היא למנוע מן האזרח הפשוט את הקשיים הכרוכים בהגשת תביעה במסלולים המקובלים, על ידי קיום הליך מהיר ולא יקר, ובכך לפתוח בפניו את שערי בית המשפט כאשר הוא סבור כי נגרם לו עוול, בעיקר בנושאי צרכנות (ראו רע"א 292/93 סרבוז נ' אופק בע"מ, פ"ד מח(3) 191 (1994)). כפועל יוצא מתכלית זו, הותרה סטייה מדיני הראיות ומן הפרוצדורה הנהוגה במסלולי התביעה הרגילים (ס' 62 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ב-1982) וכן תקנה 9 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976), וזו אף הסיבה כי המחוקק גם לא אפשר ייצוג בעלי הדין על ידי עורך דין (ס' 63 לחוק בתי המשפט).

11.הערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות הוא ברשות (ס' 64 לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984), וזאת לאור מיוחדות ההליך ואופן הדיון בבית המשפט לתביעות קטנות. בשים לב לכך, נקבע גם כי בקשת רשות ערעור לא תתקבל כעניין שבשגרה, מאחר שיש בכך כדי להביא להארכת ההתדיינות ולייקור ההליכים, ובכך תסוכל מטרתו של בית המשפט לתביעות קטנות.

12.במקרה דכאן, עולה מפסק הדין, כי במסגרת הדיון בבית המשפט קמא, הצדדים נגשו יחד אל מעבדת המשיבה בבאר שבע על מנת לבדוק את תקינות המכשיר, ולאחר שהתברר כי לא ניתן לבדוק את המכשיר, מאחר שאין אזנייה, חזרו הצדדים לבית המשפט קמא. במעמד הדיון הסכים נציג המשיב להצעת בית המשפט לספק למבקש אזנייה חדשה וכן לממן לו נסיעה מערד, עיר מגוריו, למעבדה של המשיבה בבאר שבע ובחזרה. עולה מתגובת המשיבה, כי המבקש בחר שלא לחזור אל המשיבה לקחת את המכשיר ולהתאים אזנייה חדשה, כפי שסוכם בפני בית המשפט קמא, משמע לא בחן כלל האם המכשיר לאחר תיקונו וכן האוזנייה המותאמת החדשה, משפרים את המצב ומתאימים. אכן בית המשפט ציין בפסק דינו כי יש להניח שהאוזנייה סופקה וכי אם המבקש לא התלונן יש בכך להעיד כי המכשיר אכן תקין, כאשר בענייין זה יכול ונפלה שגגה שכן המבקש כן פנה לבית המשפט לאחר הדיון ולא ניתן לומר כי הוא לא התלונן, משלמעשה חזר וקבל כנגד תקינות המכשיר. עם זאת, אין בכך כדי לשנות את מסקנתי שאין מקום להתערב בפסק הדין, הן לאור העובדה כי המבקש כלל לא בחן את האוזנייה החדשה ואת תקינות המכשיר, והן בשל העובדה שהמבקש לא הרים את הנטל להוכיח את טענתו, כי המכשיר פגום וכי המשיבה אחראית לפצותו בשל כך.

13.ובמה דברים אמורים- המבקש לא הרים את הנטל להוכחת טענתו בדבר אי התאמה של מכשיר השמיעה לצרכיו, שכן טענותיו לא נתמכו בחוות דעת רפואית, כנדרש, זאת כאשר מדובר בעניין שבמומחיות – בענייננו עניין שברפואה. גם טענות נוספות של המבקש לא הובא להן תימוכין, כך ביחס לטענתו כי המכשיר מלכתחילה לא התאים לו, כי אין למכשיר תו תקן, וכי המכשיר אינו תקין. זאת ועוד, המשיבה וכן המבקש הסכימו במהלך הדיון לצאת ולבדוק את תקינות המכשיר במעבדה של המשיבה, דבר שלא התאפשר רק בשל כך שלא הייתה שם אוזנייה. למרות האמור, מאז הדיון המבקש לא בחן כלל את האזנייה החדשה שהוכנה בעבורו על ידי המשיבה, ומכאן לא ניתן היה לבחון האם היא משפרת את אופן השמיעה במכשיר.

14.באשר למסמך החדש שצירף המבקש מבית החולים סורוקה, יצויין כי בהתאם לתקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הרי בעלי הדין בערעור אינם רשאים לצרף ראיות נוספות ללא רשות בית המשפט. במקרה דכאן, המבקש צירף מסמך מבית החולים סורוקה מיום 8.4.13 הנוגע לבדיקת שמיעה שבוצעה לאחר הדיון בבית המשפט קמא, ללא שהוגשה בקשה מתאימה וללא שהותרה הגשת הראייה. עם זאת, גם אם הייתי רואה לנכון להתיר הגשת הראיה, הרי אף לגוף הדברים, אין במסמך זה כדי לשנות ממסקנתי שכן אין בו כדי לבסס כנדרש, את טענת המבקש בדבר אי תקינות המכשיר, או אי התאמתו לצרכיו. אין להסיק מן האמור באותו מסמך, את שטוען המבקש, בדבר אי תקינות המכשיר מלכתחילה וחבות המשיבה להשבת כספו ולפיצויו.

15.לאור האמור לעיל, נחה דעתי כי אין עילה לקבלת הבקשה. לא מצאתי מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט קמא, ומכאן שדין הבקשה להידחות.